3 משחקים הערב, כשמכל אחד למדנו הרבה דברים חדשים על הסדרות.

בוסטון-אטלנטה

בוסטון: הסלטיקס התחילו את המשחק עם שני שינויים מבריקים בחמישייה. הראשון היה העלת אוון טרנר במקום מרקוס סמארט, והשני כלל את העלאת ג'ונאס ג'רבקו כסמול פורוורד, על חשבון ג'ראד סולינג'ר (קראודר שיחק כפאוור פורוורד ואמיר ג'ונסון כסנטר). כל אחד מהשינויים האלו היה משמעותי בדרכו. השילוב של טרנר נתן לסלטיקס מנהל משחק גבוה על הפרקט שיכל לשחרר את איזייאה תומאס. טרנר תפקד כפליימייקר ונתן לתומאס להתמקד במשימתו כסקורר המוביל של הקבוצה, מה שהוא עשה בגדול עם 42 נקודות.

ג'רבקו, לעומתו, הגיע לחמישייה כדי לתת קליעה מרחוק והגנה טובה על בייזמור (בזמן שקראודר מתמקד במילסאפ, ומוציא אותו מהתמונה בפעם השנייה ברציפות). ג'רבקו נתן עבודה מעולה מתחת לסל ולכן סיים עם מדד ה-+/- הגבוה על המגרש הערב (14+). ההתקפה הירוקה הייתה נפלאה כל הערב, ואם אונלינק יהיה כשיר להמשך הסדרה הוא יכול להשתלב בצורה מעולה בחמישייה הזאת. אטלנטה חזרה בדקות שההרכב הזה נח, מה שמראה על חולשה כלשהי של ספסל בוסטון (שניתן לנמק בפציעות של בראדלי ואונלינק). אבל סטיבנס ידע להעלות אותם במאני טיים והצליח לצאת מהמשחק עם ניצחון.

אטלנטה: יש לאטלנטה הרבה על מה לחשוב. קודם כל, הם לא הצליחו להכניס את מילסאפ והורפורד למשחק. השניים סיימו עם 16 נקודות משותפות, ולמרות שהיו בסדר חוץ מזה (מילסאפ עם 13 ריב';הורפורד עם 10 כדורים חוזרים, 6 אסיסטים ו-4 חסימות), אטלנטה צריכה יותר מזה מהביג-מנים שלה, במיוחד מול חולשת הקו הקדמי של הסלטיקס.

פתרון אפשרי יהיה הכנסת קריס האמפריס, שלא זכה לדקה אחת בפלייאוף הזה. האמפריס יוכל לחסום את ג'ונסון (או הגבוה האחר של בוסטון) ולפנות שטח להורפורד/מילסאפ, מה שיתן להם מיס-מאץ' מול השומר הנמוך שיגיע לשמור עליהם. זה יאלץ את בוסטון להעלות עוד גבוה למגרש ולשנות את הדינמיקה של החמישייה הטובה שלהם. מעבר לזה אטלנטה גם צריכה לעבור לשמור על חמישייה עם שני מובילי כדור אפקטיביים, שעשתה לה בעיות היום ובסוף המשחק הראשון. הצבת ת'אבו ספלושה במקום קורבר (או בייזמור) תוכל לטפל בזה ותיתן לאטלנטה שני שומרים טובים-ספלושה וטיג.

דטרויט-קליבלנד

קליבלנד: ראינו פעם נוספת ניהול משחק טוב מאוד של לו. בין אם זה בהצבת לאב כסנטר לפרקים או בהעלאת מת'יו דוולדובה על רג'י ג'קסון בכל פעם שדטרויט ניסתה לחזור, מה שהשאיר את האוסטרלי רענן (הוא קריטי להמשך) ואת דטרויט מחוץ לתמונה. ברבע השלישי ראינו הרבה מאוד אגרסיביות מהחמישייה של קליבלנד שעצרה את דטרויט על 8 מ-22 מהשדה.

קליבלנד שלטה הפעם מתחת לסל (בניגוד למשחקים הקודמים) וקלעה 17 נקודות מהזדמנות שנייה לעומת 9 של הפיסטונס (12 זריקות לעומת 5). זה עשה הבדל עצום שחיפה על משחק חלש של כל השחקנים מלבד הביג 3, שקלעו ביחד 35 נקודות. קליבלנד חייבת לערב אותם יותר לקראת ההמשך וזאת הדאגה המרכזית שלה כרגע.

דטרויט: אין יותר מדי חדש בדטרויט. הפיסטונס עדיין מסתבכת מול החמישייה שכוללת את לאב כסנטר, והפעם ניסתה להעלות את ביינס במקום דרומונד בדקות האלה. הרעיון הזה טוב על הנייר, אבל לא עבד. גם ביינס במקור מתפקד כסנטר ששומר על הטבעת, והפיסטונס צריכה להתמקד בשמירה חזקה על מנהל המשחק (לברון) במקום על שחקנים כלאב וג'פרסון, שמתקשים לייצר זריקה טובה ממסירה לא נוחה. זה לא יתן לדטרויט 4 ניצחונות בסדרה, אבל הם לא יקבלו סוויפ.

ממפיס-סן אנטוניו

סן אנטוניו: הדבר החשוב ביותר שראינו מהספרס היום, בדומה לפלייאופים הקודמים, זה גמישות. פופוביץ' הראה שלפעמים לנסות לכפות את הדומיננטיות שלך על היריב לא עובד ושכשאתה בפיגור צריך לנסות דברים חדשים. לכן הוא הגיב בצורה שונה לסמול-בול של ממפיס ברבעים השלישי והרביעי. ברבע השלישי הוא ניסה את לה-מרקוס אולדריג' לצד קוואי לנארד בהתקפה. זה עבד טוב התקפית, אבל הספרס ספגו 28 נקודות משותפות, כשרנדולף שולט מתחת לסל (וממפיס לוקחת 5 ריבאונדי התקפה ברבע). ממפיס הצליחה לקחת את היתרון מפה, ולכן סן אנטוניו ניסתה פיתרון חדש-ישן.

ברבע הרביעי הם העלו את בוריס דיאו כסנטר. החמישייה של מילס, ג'ינובילי, לאונרד, ווסט ודיאו עשתה את העבודה בגדול. בין אם זה במשחק ההתקפי השוטף (חמישייה שכוללת 5 שחקנים חכמים מאוד עם תנועה מעולה ללא כדור) או בהגנה-ממפיס נעצרה על 16 נקודות ברבע האחרון ואסיסט אחד שהקבוצה עם חמישה איבודים ומתקשה ליזום משהו בכוחות עצמה. החמישייה הזאת הראתה את החוזק העצום בעומק של הספרס (שחקן אחד מהחמישייה הפותחת), והוכיחה לנו שכשמשלבים את זה עם יכולת התגובה הנפלאה של פופוביץ', קשה מאוד לעצור את סן אנטוניו.

ממפיס: הדבר הטוב ביותר שממפיס יכולה לקחת מהמשחק הוא זה שהיא אילצה את סן אנטוניו להיות בצד המגיב, ולא בצד היוזם. הגריזליס פעלו נכון כשהעלו את טוני אלן לצד וינס קרטר ומאט בארנס בחמישייה. ברבע השני, עם לאנס סטיבנסון במקום קרטר, ממפיס עברה לחמישייה עם שלושה שומרים קשוחים ביותר שעושים עבודה טובה גם בהתקפה. זה עצר את סן אנטוניו על 18 נקודות בפחות מ-32% מהשדה והחזיר את ממפיס לתמונה. החמישייה הזאת הייתה יותר מדי עבור הספרס (לפני השינויים של פופוביץ').

השאלה היא למה לאחר מכן סטיבנסון קיבל רק 2:38 דקות ברבע השלישי. אם הוא היה נשאר ומשחק את כמות הדקות של החמישייה, ממפיס עוד היו יכולים לנצח. בפלייאוף אתה חייב להגיב בהתאם למה שקורה על המגרש. ירגר לא עשה את זה בזמן, וכשהוא העלה את סטיבנסון זה היה כבר מאוחר מדי. למרות זאת, זה היה המשחק ההגנתי הכי טוב של ממפיס בסדרה ונראה שהם סוף-סוף הגיעו לפלייאוף. וטוב שכך.